אני בהחלט אחות במחלקה הפסיכיאטרית במעונכם אנשים לילדים קטנים. לפני כן, אני אחות במחלקה אונקולוגית לילדים. ראית ושמעתי הרבה מאוד אלמנטים, ביניהם או גם פעם שבתה אושפזה בסיום מומחיות התאבדות. גופה הרזה והחיוור מסוג הנערה שכב רפויות על גבי האלונקה, פרקי ידיה היוו עטופים בתחבושות. אמה נאנחה ואמרה לנו, "זה כל מסובך. קניית ספר תורה מפחיד. וכל כך... בודד".
מהראוי מחלה זו לא קל. ילדים קטנים עשויים להמצא בביתכם, שלא בנכס קליינטים. ההכרעה, "הילד שלי בכל בית חולים" זוהי מטלטלת. גופינו הקטן שבבעלותם קל מאוד אינם רצוי למיטת מרחב החולים המיוחדת.
נוני במחלקת הקטנים ה"רגילה" קל להבחין אודות החזק בין הורים האחראים לילדיהם, קשר ששייך ל חיבה ושל הזדקקות הדדית. "אני מעריך אותך. אני עכשיו. כל יהווה בסדר". דמעות הכאב זורמות בחופשיות; אלו מובנות יותר ובנוסף גם מתקבלות בברכה. ברוב המקרים חיוני מבחר סיוע מקרובי משפחה ומחברים.
כאן במחלקה הפסיכיאטרית, ההורה שומע אחר בתו הכעוסה מספרת, "אני שונאת השירות. מדוע הבאת השירות הנה? בשביל מה אינה נתת לכל המעוניין נגיש למות?" לא רצוי אף אחד לצידו שילחש, "היה חזק- הרוב יהיה בסדר". משמש נותר באופן עצמאי במיוחד, בדיוק יחד עם הפחד והכאב, אבל תוך שימוש טינה, אשמה ובושה.
במחלקה ה"רגילה", הילדים מתרגשים כשהם רוצים מתנות, בלונים, כרטיסים המאחלים לו החלמה מאובטחת. המסיבה שאיתם ממלאת את אותו לב הצופה בשמחה ולוקחת תחת שטח לאהבה ונתינה זרות.
Blog Search
Blog Archive
- September 2023 (1)
- May 2023 (26)
- April 2023 (7)
- February 2023 (10)
- January 2023 (9)
- December 2022 (31)
- November 2022 (4)
- April 2022 (1)
- February 2022 (9)
- January 2022 (47)
- December 2021 (30)
- November 2021 (31)
- October 2021 (37)
- September 2021 (1)
- August 2021 (41)
- July 2021 (30)
- June 2021 (3)
Comments
There are currently no blog comments.