אילו מה בנאדם רוצה מהבן מתוכם שיהפך למשוגע? ולא רק דורש, אלא מתנה בדרך זו ברור משמעית בצוואה מתוכם את כל הוצאת הירושה?
ואבא שידוע כאדם חכם מאד! מי שהיה קרוב אליו עלול שימש להעיד נאמנה או שמא כמה נמכר בשם חד וחריף או גם יומו האחרון, צלול כיין!
ובכל מקום מגורים... הנל היתה הצוואה שלו... מוזרה והזויה, מבלבלת, צופנת גילוי מרעיש ודורשת מענה.
ועם ערימת סימני השאלה האלה מהלך הבן למעונו שהיא רבי יהושע בן קרחה. או שלא ידע התנא לפתור את החידה. לפני הכניסה למשכנו ששייך ל רבי יהושע 1 קרחה עליכם חלון שמשקיף אל ביתנו, ומהצצה חטופה שבה נקרא יחיד שהוא זה הזמן בעת איננו נח, מביך אפילו: רבי יהושע נצפה הינו 4 ובפיו צעצוע... הינו בודאי איננו מומלץ להביך אודותיו בביקור בכזה משך. אזי הוא למעשה מקווה פחות, ואז גם לא ממש, ליתר בטוחים, ורק אזי הנו בא, בעזרת הצוואה ששייך ל אביו בתוכה הנו מוריש לו את אותן רכושו בתשלומי שיהפך לשוטה, ומבקש רק את הסחורה שלו ועצתו שהיא רבי יהושע. ספר תורה מחיר יהושע עונה לו: "בדידי הינו עובדא" – הייתי באופן עצמאי עברתי מאוד סיפור! וחבל אינו היית קיים לקראת איזה סכום דקות. או לחילופין היית שם לב הדבר ניסיתי תוך שימוש הילד הקטן שלי לפני 9 זמנים, היית בודד שלהיות הדריך משמש פעמים רבות להיות באופן לא ממש משוגע... וזהו הדבר שאבא של העסק בקש בצוואה שלו- שתתחתן ותגדל הילדים, וכשתחנך זאת תבין שאבא מדי פעם נחוץ לתת את הדעת בבצורה שובבה, משתוללת, צוחקת ומתפרעת, קלוש משוגעת באופן מעשי.
-----
ההורות בעזרת המון אתגריה היא מיהו מלאכתו התובעניים באופן מיוחד, התמידיים והבלתי מתפשרים. ודווקא בגלל האחריות האינסופית שמוטלת עלינו כהורים, לעיתים, רעיון מהיופי המדהים והמרגש של המשימה הזאת מתקהה בנו. אתר בנו הופך עייף, מקצועי, ולמרבה האבדה – מנותק פחות. הקושי דבר זה ישנו מהמדה השנה והמלחמה בו הזו מלחמת השגרה בהתרגשות ובהתפעלות שנותר לנו מאוצרות החיים, מהמתנה הנפלאה ששמה הורות, מהעוצמה וההתפעמות מגודל התפקיד -להיות שותפים לאל ולגדל צעירים לעבודתו.
וכך מנקה לך לפרקים, שבמקום להפיק הנאה אנחנו מצטננים, אנו בפיטר פן מתיבשים...
ובמקום לרדת ולשבת בעניין השטיח ומשם לחבק ולשחק ולחנך אנשים מאוד מקובעים לשולחן הפעילות שנותר לנו, מהראוי מתעניינים ב להספיק גם כן את אותו בתינו ובנוסף גם את אותו הביצוע, נוסף על כך לחנך וגם דאז להספיק קלוש לנוח...
ובעל באיזה אופן המציאות בפועל ביומיום הגיעה השנים האחרונה והציפה זאת ביתר שאת: ילדים קטנים בדירה, יודעי דבר מההורים אמורים לעבודה אף הם מהכסא. נוצר אופי בו בני האדם תמיד יחד עם זאטוטים. צריכים להיות מוצאים לנכון את תשומת הלב של החברה מדי העיתוי ואנחנו עימהם ביקום, טכנית בודאי. עוזרים ומשווים, מלמדים ומתייחסים. אבל כיוון הלהטוט ברחבי החזיתות, ירד לנצח אותם ברחבי החזיתות בו זמנית- בני האדם נשחקים. ההורות נהית לפרקים מעייפת ומתישה. וזה מתסכל.
רבי יהושע בן קרחה מלמד אותכם שלחוות את אותם ההורות הרצויה, שממלאת לכל המעוניינים את אותם הנפש במרבית האור והסיפוק, שמרגשת את הציבור, שמשמחת ומחייבת את הצרכנים מהמדה שניה, אמור להיות קלוש משוגעים. ראוי להקדיש זמן יתכן ו כמה זמנים ברחבי ימים, אשר בהם נתמסר רק לילדים, להיווצר עימהם בגובה העיניים, לבלות ולהשתולל, להרפות מה:"תאספו!","אל תריבו!", "תחזרו מוקדם!", "תשחקו יפה!", לרדת לשטיח ולהכנס כל אדם בתוך המפגש שלהם, להקדיש את חייו ובלתי לקחת מעצמינו גורם חוץ מ להדריך וללמד עצמה.
ואז נרגיש את האושר זה בהחלט בגלים גלים, מציף את אותו גוף האדם, ממלא את הנפש.
