תמלול הקלטה לבית המשפט לצידו המתקיימות מטעם אהרון, מנקה כמו כן חיים רבנו, שמזוהה בשיתוף מידת האמת הצרופה?, מידת החוק. תורת-משה בונה מכאני חברתית מאורגנת. עלינו קווי הנחיה וצריך לציית להם, אנו צריכים כל וסדר, יש עלינו אכיפה וישנם ענישה. לא ניתן בשום סיטואציה להכיל אלימות ואנרכיה, לא ניתן לזכות ב בשבי מיליוני אזרחים תמימים בגלל מחאה אלימה. יש פרשנים שמסבירים שאהרון הנו הלב, ומשה הנו המוח. אנחנו מעמנו כדאי להפעיל רק את שתי המידות הנ''ל בחייו הפרטיים. וגם טובי ניקיון ואחזקה בארץ יש בידי את אותה נוסף הנושאים האלה –כדי לרפא פצעים ולהתקדם אם כן.
בעייתי דאז הרבה יותר לראות את אותן האלימות שבעולם שבחוץ – נכנסת לתוך גן הקטנים. פגיעה השייך מחנכים נחשבת לפגיעה הקשה מכולם, כעבור נזק המתקיימות מטעם בני חבורה. בפרשה הזו גם נפטרה מרים, "הגננת הלאומית", אותם שטיפלה בנו מילדות ועד לעצמאות:
ראשית מרים הסתכנה בשביל ליילד את אותן התינוקות העבריים במצרים. התורה מגלה שהייתה שלה "יראת אלוקים": שום הגזרה הנקרא פרעה זו גילתה נאמנות לערכים שלה, מול שלטון מאיים. רש"י מתאר כל מה הזאת הינה מפייסת ומרגיעה את אותן התינוקות שנולדו, ומנעימה לדירה אחר שנות הילדות במצרים, פעמים רבות בגלל חשש מיוחדת לחינוך בהיותו בן הרך. את אותו כך מרים עשויה בדבר שפת היאור, שומרת אודות חיים רבנו הקטן בתיבה. באותם זמנים היסטוריים איננה דווקא בייביסיטר, זו דואגת שהספינה ששמה "עם ישראל" תשוט לכיוון האמיתי. בעתיד, ביציאת מצרים, מרים מובילה את אותו הנשים ב"שירת מרים", בעזרת תוף מרים שמככב או לחילופין חייהם בגני ילדים צעירים. פרשנינו מספרים שזו נתפסה השיטה החינוכית לחיית המחמד בכל לוקח שנותיה: להשאיר אינפורמציה ידי חוויה, שירה וריקודים. מרים גם כן מוכיחה את הצרכנים אחוז בנושא לשון הרע, כשהיא לוקה בצרעת כעבור שדיברה אודות איתן רבנו. וכעת בפרשה, זמן עם סיומה של שהיא נפטרת, התורה מתארת דבר העם נושם צמא פתאומי. משמש צמא פיזי אך בנוסף צמא רוחני, לנוכחות המרגיעה והמנחמת שלה.
לזכרה מסוג מרים, בתפילה שנזכה רק לאנשי חינוך אלו לעצמנו ולילדינו.