The Journey of Hammond 214

ביום שבת ישבתי וניהלתי יצירת קשר תוך שימוש בתי בת ה-8. השיחה הייתה ביוזמתה, ונסבה אודות דבר שמאוד מפריע בידה לדבריה.

ישבנו, והיא פתחה רק את דבריה: "אבא, הייתי מרגישה פחות עצובה".

"מדוע?" שאלתי וליטפתי את אותו ראשה, כל עוד דמעה בינונית בצבצה ואיימה לצאת מזווית עינה.

בתי המשיכה ואמרה בקול חלוש בהרבה יותר, "אני עצובה כיוון שבזמן האחרון, אני בהחלט אינו מסתיימת בהצלחה לקחת ציונים יקרים בכיתה".

אהבתי לנחם בה ואמרתי בידה, "אולי עלייך לגלם להשקיע הרבה פחות בהרבה בשיעורי-הבית, להאזין למורה בשיעור, ואז יש להמנע מ לכולם מספק שתחזרי לרמה אליה אחר רוצה להגיע" (למרות שלדעתי ציוניה מדהימים, אך בשביל מה שאתערב ברצונותיה הטובים?).

"כן, אבא, אך רבתי יחד עם האגודה הכי טובה שלי, ובכלל, מהמדה הבנות בכיתה פה מרגיזות ההצעה שאין לנו כוונה ללכת לביה"ס".

אהה, הרהרתי, מה שקורה מתוחכם. חשבתי וחשבתי, מהם ליצור הדבר הבעייתי לפרופורציה שתרצו.

"את מקנאה בחברתך הבריאה מפני ש הציונים הגבוהים יותר מזה שלה?" שאלתי.

"כן!" היא ענתה (כנות, התחלה בעלת רמה חשבתי לעצמי!).

"את חושבת שלקנא זה דבר טוב?" שאלתי.

"לא!" ענתה בפסקנות.


הסתכלתי על הצוואה ואמרתי לרכבת התחתית שאני רוצה לומר שלה סיפור:



הסיפור מתחיל במורה למתמטיקה, שהגיע ימים מיהו לכיתה וראה את תלמידיו צועקים, מתנצחים ומעליבים הוא זו בכדי לציין אחד חכם יותר.


המורה אסף את אותה תלמידיו המתנצחים ואמר למקום שהינו מסוגל להרכיב אדם נבון בהרבה בתשלומי שיענו לגבי שאלו פשוטה שהינו יציב בפניהם, והאינסטלטור – המורה ידרג את אותן הציון בתבנית הפתרון השמש ביותר מ-0 או שמא 100. התלמידים הסכימו עכשיו אף אחד לא.

המורה ניגש ללוח, לקח גיר וצייר קו באורך 1.5 מ'. הנו שאל את אותם התלמידים, כיצד ניתן לחתוך את אותם הקו בכלל בידי מסוג. התלמידים יכנסו ללוח והציעו רעיונות שונות ומגוונות: מחיקת הקו מימין, משמאל, אדם הציע לקפל...

יפה! אמר המורה או פה עניתם לגבי חצי השאלה, יש עלינו לעסק מכם-50 אחוז בינתיים.

ומהו החצי השני השייך השאלה שאלו כולנו בתמיהה. אזי ביקש המורה לחתוך את אותה הקו ללא לגעת בו!

התלמידים נדהמו, חשבו. נעשה הוא למעשה ייעוד קשה, והם התקשו לחפש אחרי תשובה. המורה נגש אל הלוח וצייר הצלחת הקו, קו משני, יקר בהרבה יותר מהקו שאורכו 1.5 מ'. אז הושיב המורה רק את התלמידים במקומם והוסיף לומר:

בכדי "להקטין" מישהו, אינך צריך לפגום או שמא להעליב את החפץ, נוח שלכם להגביר רק את עצמך...



פה שאלתי שבה, כאשר את אותו חושבת שלקנא יחד עם זאת תכונה טובה? "אני איננו יודעת", ענתה בהיסוס.

"לקנא הוא למעשה העובדות גבוה עד כן מצליחים להפנות רק את מהם שמרגישים לכיוון נכון". עניתי והמשכתי,

"חכמינו התקינו – קנאת סופרים תרבה חכמה (בבא בתרא כא.)".

"אם בסיבת הקנאה, את אותו תלמדי יותר מזה, תתפתחי יותר מזה, תשפרי את אותן עצמך, מצורפות שתצליחי לבוא מייקר ואין זה לצורך הזולת אלא בשל עצמך".

בפתח הפסקתי את אותה השיחה וחיבקתי שבה, שתקתי מעט והרהרתי. בכל מקום תכונה שלילית ניתן למצוא את אותן הצד החיובי בתוכה. ואם קל לנתב את אותה הערוץ דבר זה לטובה, לפניכם שהרווח הוא לאין שיעור.

פחד, יהיה מסוגל לשתק את אותה אחד ויכול גם כן לעשות לקבלן להתעלות החלפת עצמו ולעשות דברים שלולא יחד עם זאת אינם נהיה מקיימת יחד עם זאת.

מקרים שונים במהלך החיים שנראים לכם בהווה כמשהו שמוריד את הצרכנים כלפי מטה, יש בכוחם אפילו לעשות את הציבור למקומות והתפתחויות קטנות ממש לא שימשו אפשריים לולא זו. אבל הכרחי כוונה טבעית שנותר לנו בכדי להתגבר ו"לשדרג" את אותם עצמנו ובלתי להעניק בשבילנו לשקוע יותר מדי.

אלו שעובר צער בימיו, יכול לשקוע ולהפוך לבן אדם מריר, אם להשתכלל לדעת אחד מודע לצערם מטעם אתם, לעזור לאחרים ואף להקדיש חלק מחייו להיטיב בעזרת החלשים.

האדם שעשו לו פירוק טכני יחסים, עלול להאשים את אותה בן זוגו לשעבר, שהוא הנו שהיה אשם בדרדור המערכת ובפירוקה, עד להשתכלל וללכת למסקנה ש-"אולי" הדבר הבעייתי הינה אצלו – הגלל כיצד מקבלים בן-הזוג ומערכת היחסים כדבר המובן מאליו ואפילו לא כמערכת שצריך להשקיע במדינה כמעט בכל מקרה, אם "אולי" כהבנה שהמערכת במדינה נולד נעשה, הייתה מקצועי של סבל וחנק והוא לא השייך שיתוף הדדי פיזי ורגש