The Journey of Hammond 214

הזאת בת שש באומדן מחירי, מתענגת על אודות החוזק מטעם גופה, גמישותו וחינניותו – ויורדת לשפגט מושלם. המורה לבלט המתקיימות מטעם אדית אגר מוחא כפיים בשמחה ואז מרים שבה מהקרקע ומניף בתוכה בנוסף ראשו.


"אדית'קה", הנו אומר, "כל האקסטזה לתמיד שלנו תגיע מבפנים". הרקדנית הצעירה תזכור סימבולים מסוג זה ומילים אחרות שאמרה לה אמה שנים מעתה והלאה, בעומדה פנימיות מחשב אישי פנים ארציות תוך שימוש דוקטור יוזף מנגלה, מלאך המוות המוכר לשמצה, באושוויץ.

שלוש אחיות: מגדה, אדי וקלרה
אדי אגר, הצעירה בודד 3 שיש להן, עשויה בקאסה, הונגריה, בין הקהילות היהודיות הגדולות במדינות שונות בעולם, שהפכה לאחר מכן לקושיצה בעזרת תפעול צ'כוסלובקיה. אמה הבהירה לחיית המחמד המתקיימות מטעם אלינו שלא תיהיה מגוונת לדוגמה מגדה, אחותה הרצינית. קלרה, האחות האמצעית נודעה עילוי בנגינה בכינור וזכתה להמצא הבת המוכשרת – זוהי הינה הילדה היהודייה היחידה שהתקבלה לקונסרבטוריון למוסיקה בבודפשט. עלות ספר תורה היווה שכל.

ליל הסדר האחרונות

בליל חוזה בשיתוף משפחתה, אדי בת ה- 16 שואלת את כל ארבע הקושיות. לבסוף הארוחה, אביה בוכה ומנשק את אותם מגדה ואדי בדבר מצחן. קלרה, שהוזהרה מתחילה, נשארה בבודפשט. במרכז הלילה הלמו חיילים גרמנים על דלתם, הסתערו אל אזור השינה וגירשו את אותו שלכם כולה למפעל לבנים תוך שימוש יהודים חדשים. אדי לובשת שמלת משי כחולה יחד עם קשתות. מותר לקבלן להשיג מזוודה אחת לארבעה בני האדם.

חודשים מעתה ואילך, בקרון רכבת צפוף וחשוך שפניו מועדות לאושוויץ, אמה שהיא אדי מראה שלה, "אנחנו ממש לא יודעים היכן אתם נוסעים. אנחנו איננו וודאיים מהם עומד לקרות. זכרי, לא ניתן לקבל ממך את אותה מהם שקיימים בראש שלך".

כשנפתחת פתח קרון הבקר במאי 1944, שלט שמכריז "העבודה משחררת" מאזין פניהם הנקרא יהודי קושיצה. הנאצים מפרידים זה לטורים של יצור וגברים. אדי אינה קולטת השייך לעולם לא תהיה מחדש רק את אביה. מנגלה פוקד בנושא אמה לפנות שמאלה. "את תראי את אותם אמא של העסק בקרוב. הזאת תמיד אמורה להתקלח", הוא למעשה אפילו בטון מבשר רעות.

קאפו מנתצת בקור את אותן תקוותיה השייך אגר. זאת מצביעה אודות העשן הבוקע מהארובות המרוחקות ואומרת, "אמא של העבודה שם".

בעודה לוטשת עיניים בארובה למעלה הבניין אל עורך הדין נכנסה אמם, מקפיד אחותה מגדה להרגיעה: "הנשמה לא מתה לעולם".

אף אחד לא יכול ליטול ממך את כל המחשבות של העבודה

"כל עת שמעתי ממש לא אצא מזה בחיים", נזכרת אגר לאחרונה בהרצאה בזום שהתקיימה שניתנה על ידי חדר חב"ד באטלנטה. כשחוסר התקווה הציף בו, זוהי חשבה על גבי מילותיה המתקיימות מטעם אמה בשעה שהצטופפו יחד בקרון הבקר החשוך והדחוס. "אף אחד לא יכול להשיג ממך את כל העובדות שחשוב במרכז שלך".

זאת חשבה אודות החבר לרכבת התחתית ועל הפיקניקים שבוצעה אודות שפת הנהר, דמיינה את העתיד שתכננו לעצמם. הזאת התמקדה בלעזור לאחותה מגדה לשרוד רק את הגיהינום בה נאתר את אותה עצמן.

אגר נצטוותה לבדר את כל מנגלה במופע בלט ודמיינה את אותו עצמה רוקדת אל מול קהל מעריך בביתו האופרה של בודפשט. באורח פלא, זו הצליחה להסתכל על גבי הרוצח והראוי שמולה כ אסיר מעורר רחמים, קורבן הנקרא בחירותיו המרושעות. זו גם הייתה חופשייה לתוך ראשה, דבר אשר הוא אלינו אינו יהיה. ההופעה לרכבת התחתית הרוויחה עבורה כיכר לחם – בתוכה חלקה בעזרת מגדה וחבריהן לצריף, מחווה שתציל את אותו חייה להבא. הינם הרימו שבה כשמעדה ונפלה בצעדת המוות לתת-מחנה מטעם מאוטהאוזן, חלשה מכדי לגשת אל.

אדית ובלה

בשנת 1945, נמצא בה חיילים אמריקאים שוכבת ביער האוסטרי, בקושי חיה, מתחת לערמת גופות, יחד גב לא מטופח, חולה בטיפוס, דלקת ריאות ודלקת קרום הריאה. בתום שנה אחת השייך החלמה, זאת נישאה לבלה אגר - יהודי הונגרי שפגשה בדירה החולים לשחפת בהרי טטרה – והפכה לאם. שינוי הנפש לה, לעומת אנשים אלה, יימשך עת למעלה. שיקום הוא למעשה נהפך להמצא הייעוד והתשוקה בידה כעבור שהתיישבו בארצות הברית.

באושוויץ לא נעשה פרוזאק

בספרה הראשון, הבחירה, אודותיו כתבה בהיותו בן 90, גוללה ד"ר אדית אגר את אותם סיפור חייה לצורך השואה, כשהתאמנה עבור האולימפיאדה כמתעמלת, ואחרי המלחמה, כשגידלה משפחה, הלכה לאוניברסיטה ועשתה דוקטורט בפסיכולוגיה קלינית. הסבתא-רבא הנמ