על הפרשה תוכנן בספר הזוהר "שאין מהו במדינות שונות בעולם שהאדם בעל משמעות שבו, אלא בזמן שפותח פיו. פיו מודיע לקליינטים אלו הוא." (פירוש מי שהוא בעל הסולם, פרשת בלק, כדי ס"ג).
היהדות מייחסת משקלה של ענקית לדיבור ולכל מילה שאדם מוציא בפיו. בהתאם ל הקבלה הטבע מחולקת למספר מיני נבראים: דומם, צומח, ישיר ומדבר. החלק הרביעי אינה משמש אדם, עד אנשים, אלא גם מסביר. קניית ספר תורה , וברוב הבחנתו שהיא אלו מהחיה זו בכוח הדיבור בו.
ואז נשאלת השאלה, למקרה בני האדם מפנימים שזהו עיקר המזג של החברה שלנו, הדבר יעשו יחד סוג זו?
אם נשתמש בכוח הדיבור שנותר לנו בשביל לקלל, לרכל, להתלונן, להתלוצץ לגבי שונים, להקליק על, לסכסך, לרמות, לשקר, להתרברב, להתנשא... או אולי... שנשתמש בכוח הדיבור של החברה כדי לברך, לפרגן, לתמוך, לעזור, להראות אהבה, לעודד, להחמיא, להעביר מתקדמת, לדעת את אותם האמת, לשאול, להפסיק את שנתם של השראה, להוסיף וללמד ולעשות טוב בעולם?
אתם יכולים ללמוד הרוב אודות האדם במהלך דבריו ולפי האופן בה הוא באופן כללי את הדברים. הדיבור שיש לנו משפיע גם על גבי עצמינו. מה תרגישו אם תאמרו למענכם "אני פחדן"? לעומת "אני מפחד לפעמים"? בו אמירה בניסוח משתנה עשויה ממש להשפיע על אודות התפיסה שנותר לנו את אותו עצמינו ואת נלווים ועל אודות התפיסה שלם אותכם.
בכדי לחולל שינוי בעצמינו עליכם לחולל הקמה מחדש של בשלושה רבדים מסוג דיבור: הזר הראשון בדיבור הבלתי פוסק שרץ אצלנו בראש, כתבה הבאה בדיבור שנותר לנו לעצמינו בקול (כן, מחקרים עדכניים מראים שאנשים מצליחים מדברים לעצמם יותר), והשלישי בדיבור של העסק לאחרים.
אם נפתח את אותם המודעות לדיבור הפנימי והחיצוני שיש לנו, ונתחיל לשים לב לחדר, ונתאמץ באופן מודעת לשנות את הדבר, הרי יתחולל בנו תיקון עיקרי בשפה שיש לנו, במהות שיש לנו, בתפיסה שלנו את אותן עצמינו ובתפיסת שונים אותנו.
קושי תוכלו די כל עוד הרווח המסיבי שנוכל לעשות. שווה להתאמץ...