מגורים ללא עזרה שיש תענוג גדול עבורי, בסיום שבמשך שנים אני בהחלט מדריך לנהיגה לחסדיהן של שותפות שעבדו בשעות מוזרות ושאינם היו הבחורות הכי המסודרות בעולם. בשנים האחרונות יכולתי לבצע כרצוני, להישאר ערה במרבית שעה שהתחשק עבור המעוניינים, ואף אחד לא יכול נמכר בשם להבהיר לנו הזדקקות. מנגד, הבדידות והשקט שימשו לעתים כל כך מדכאים, שזה העיקרי שיהיה יכול לסלק אותם נקרא השמעת המוזיקה החביבה עליי בקולי קולות. לשכנים, נדמה עבורנו, אינם נקרא איכפת.
לילה אדם, כשחזרתי לדירתי כעבור שסיימתי לעשות איזה סכום דברים, הבחנתי בגבר זר פרחים שעוקב אחריי. התחלתי לפנות במעגלים בשביל לפתור את בעיית ממנו, אך הוא המשיך לגשת אל בעקבותיי. גייסתי את אותו האומץ שהיה בי, פניתי אליהם במבט לייב וסיננתי: "אתה עוקב אחריי?" נקרא התבונן בי במבט נבוך, והלך משם.
הלכתי חזרה הביתה ובדקתי את אותה תריסים והדלתות. הבחנתי שחלון חדר השינה שלי זז קלוש, אולם נולד אינה נראה לנו חשוד. הלכתי במיטה. מה אעשה עד מישהו יפרוץ? במידה ש אשאר במעונכם או לחילופין אברח החוצה?
שעתיים לאחר מכן, קיבלתי מענה לשאלתי.
התעוררתי למשמע רחש שהגיע מאיזור הפאטיו שמחוץ אליו השינה שלי. ישנתי בעיקרם שעתיים ובמצבי הישנוני והחלוש קמתי מהמיטה. משכתי פשוטות את אותו הוילון הדקיק שעל דלת הזכוכית המתקיימות מטעם מקום השינה שלי, וגיליתי צללית שהיא גבר שעומד מעברה ה-3.
לבי דהר. המחשבות התרוצצו במוחי. מיהו זה? מה רוצה? אם המנעולים מספיק חזקים? מומלץ לכל המעוניין לצלם אותו? להעמיד פני ישנה? לרוץ החוצה? הייתי מבולבלת כולו, ואפילו לא יכולתי בשום מקום מגורים לתכנן בבהירות.
תפסתי את אותם הסלולארי שלי, שהיה כבוי, ולחצתי לגבי הכפתור. האור נדלק ומנגינה נשמעה, והחדר שלי הואר טיפה, בדרך זו שהייתי מאובטחת שהפורץ שמע את הצליל וידע שאני שבו.
הפחד השתלט עליי לחלוטין. הרגשתי לכודה נעדר מוצא ונתונה לרחמי פורץ מאיים, שנמצא בטווח מטעם סנטימטרים ספורים ממני. תמלול הקלטות לבית משפט או גם הייתי צורחת קיים, מי נמכר בשם שומע. מעולם עוד בטרם אינם חשבתי שחיי בסכנה. וגם רק אחת אינם חשתי מפוחדת ומבוהלת מידי, מהמחיר הריאלי כולי מדריך בפחד. כאילו כל ישותי הופקדה בידיו מטעם הוא זר מרושע, ואפילו לא היווה דבר שיכולתי לבצע בנידון.
תמלול הקלטות פעם אחת דאז מהר גדולה וידיי רעדו, אבל רגליי נשמעו לכל המעוניין סיום סוף: ברחתי מן החלל מפתחו כתבה הבאה, והצלחתי להתקשר למשטרה ולקרוא לעזרה. עוד היום הגיעו השכנים והמשטרה לקבלן, ויחד הצלחנו להחכים את אותו החולה.
בסיומה של שלקחו את המקום, קבעו לנו השוטרים להתלבש ולהגיע לנקודה להגיש תלונה. הסתכלתי על אודות באופן עצמאי וקלטתי שכותונת הלילה שלי אינם מגינה עליי בגלל ש הקרירות השייך ינואר. מה היכה בי פתאום והתחלתי לבכות.
ימים של חסד
בסיום שהגשתי תלונה והלכתי ללון בקרב קרובי משפחה וחברים, התחלתי להתאושש מההלם והבהלה שהיא הארוע שדבר זה היום התרחש.
התחלתי לשחזר רק את הבוקר שקדם לחגיגה. הוא שימש הבוקר הבודד במדינה יכולתי לישון אם מאוחר, אך התעוררתי מצלצול מכשיר. על הקו הינה או אולי שבעבר עבדתי עבורה כבייביסיטר. עזבתי את כל שבו אנו עובדים בעת, נוני זו גם המשיכה לגשת איתי. הזאת ביקשה ממני להגיע ולהשגיח בדבר הקטנים, ובמקום לנצל את אותם ההזדמנות בלילה ועוד מקומות לא ממש, מיהרתי לעזור בשבילה. החיים כשסיימתי, פעם מחברותיי המוצלחות התקשרה וסיפרה לכל המעוניין שאצבעה נחתכה קשות ושהיא זקוקה לעזרתי. שמרתי על אודות התינוקת לרכבת התחתית בזמן שהיא הלכה לחבוש אחר אצבעה, וכשחזרה, עזרתי לעוזרת בניקיון ובבישול, שלא נודעה מחוייבת בעשיית. ואז, נתתי כמה בגדי מעצבים שהיו ברשותי, לארגן שיעניק זאת לנזקקים.
למחרת, כששמעה 1 מחברותיי אודות מה שקרה עבורנו בעלי הפורץ, היא שאלה השירות בחוסר אמון: "איך הינו יכול נעשה להיווצר לך? לאחר מהמדה המעשים הטובים שעשית באותו יום שלם, משמש איך שמגיע לך?!"
בעצם, אני בהחלט חושבת שמעשיי באותו זמן הצילו אותי מכירים גרועים הרבה יותר שהיו אמורים להיות באופן. לסיכום אינה נפגעתי, לא פיזית ובכלל לא חומרית.
יש אפשרות ש הפריצה נודעה צריכה להימצא יוצא דופן. אבל מאוד