Menu
header photo

The Journey of Hammond 214

thumbvoice4's blog

על גבי חוסר טרופי מעניין מצאתי את אותן הנוסחה הסודית לאושר.

שכבתי בדבר ערסל התלוי בודדת שני עצי דקל בעניין חוסר קאריבי קטן, והרגשתי בגן עדן. חוץ ממשפחה מקומית אחת בלבד שאכלסה שלוש בקתות עם גגות קש, בצידו המזרחי מטעם האי, אפשר להגיד שהאי שימש כולו שלי ושל בני, מדינתנו, בן ה-19. רוח טרופית קלילה נשבה, אדם הים שיש צלולים כזכוכית, החוף נהיה עם גג בחול לבן, והיחידים שפלשו למרחב שיש לנו שימשו מיהו מספר שקנאים שצללו בתוך האדם הים, ועלו איך לסירוגין.

לא, הוא למעשה אינו נקרא חלום. הגעתי להרצות בפנמה, ולקחתי לעצמי יום שלם חופשי בכדי שיש רק את יופיו השייך גן העדן הטרופי. בנִי מדינה ישראל ואני נסענו ברכב 4X4 במהלך שעתיים וחצי דרך יערות הגשם בתוך חופה המזרחי הנקרא פנמה, ואז יצאנו בסירה לאיי סאן בלאס. יכולנו להיות בכל אחד מ-350 האיים, ובחרנו באי זה - בלי תיירים, נטול המולה, בלי סיוע מסוג הציוויליזציה. בגדול הדנדש לא נקרא כשיר לחדור ולהפריע את כל קסם השלווה הטהורה בסקטור הקסום זה בטח – עבור יום מרהיב אחד – שהיה משתייך כולו לך.

כעבור שישראל ואני נהנינו מארוחת צהריים שמארחינו בפנמה ארזו לכם, יצאנו לצלול תוך שימוש שנורקל. האי נקרא מוקף בשוניות אלמוגים, חלל למגוון דגים טרופיים מרהיבים. אחר ככה, אני נשכבתי לגבי הערסל וישראל יצא לטיול סביב האי.

שיא השלווה, חשבתי לעצמי. ממש לא אמור להיות בצורה משמעותית יותר מזה. שכבתי והקשבתי לבריזה הנושבת פעם אחת הדקלים, משוחררת גמר תם מכול למשקוף, חיוניים, לוחות דקות ודאגה. ממש לא הוא בצוקה משמעותית יותר מזה. מלים הללו סובבו במחשבתי כמו למשל פזמון חוזר, כמו להיט שחוזר ומתנגן בלי תם. אינו צריך להיות יותר טוב מזה.

אני בהחלט ברחבי מצבו של, אחת כזו שמודדת רק את הדופק הרוחני שלה ממחיר השוק חצי זמן. וכשבחנתי את אותם התוצאות הטובות, הייתי המומה ממה שמצאתי שם: לא הייתי עליזה. שבעת עיניין, אכן. רגועה, מאוד! נוני שמחה? אינם. איך הוא למעשה יכול להיות? אני חיה את הפנטזיה הטרופית האולטימטיבי. מהם הינו יכול להיות שאני ממש לא שמחה?

הרהרתי בכשל הרגשי המוזר זה בוודאי עד שבני ישראל חזר. זה הזמן תורו לפנות בערסל. ויתרתי על גבי מקומי, ויצאתי לטיול קצרצר סביב האי. דשדשתי במים שהיו בטמפרטורה הרצויה, עקבתי את צלילות האף השייך השקנאים בחיפושם את דגים, מצאתי צדף יפהפה וגדול, ונהניתי מנוף האוקיינוס המנוקד באיים. אני מלאת התפעלות ותודה לקב"ה, שאני שרויה בענף האקזוטי דבר זה, שיותר מומלץ לסיפור מהחלומות עוזר לחלק מהחיים האמיתיים. אז העובדות נולד שאני איננו מרגישה רק את זמן האירוע שלעיתים קרובות מרוממת רק את לבי בביתי הרועש, סמיך העשייה, בדבר טלפוניו המצלצלים, פעמוני הדלת המזמזמים והאימיילים הזורמים?

חזרתי לערסל והצעתי לבני ארץ שוב פעם לצאת לצלילה. עטינו מסכות וזינקנו אל המים. מאחורי אלמוג מוחן חלל גדול הגיח דג, שכל השליש הקדמי שלו שימש עם גג בשפע סגנונות מטעם טורקיז-כחול. דג הינו קיבל בלי כל ספק לתואר "דג היום". רציתי שישראל יראה את הדבר. שחיתי לשם, נגעתי בזרועו, וסימנתי לשיער להגיע אחרי, כשהאצבע שלי מצביעה בדבר הדג המדהים. הנו הבחין אותה, ולמרות שהשנורקל שהיה נעול בפיו אינה יתאפשר לכם לו לחייך, הוא זקף לעברי אגודלים. היינו שותפים לחוויה.

באותו זמן, הרגשתי את זמן האירוע חוזרת ומתפרצת בלבי.

שמחה וחיבור

הרב תמה וולבה ערך שמרבית שמחה נובעת מחיבור.

קניות – ואף הנקרא האייפד החדשני באופן ספציפי - לא מביאות נעימה. בנוסף נופש ידנית ממש לא תעניק בה – בגדול השוקולד הכי גבוה באירופה מאבד את אותה טעמו בנגיסה השלישית. ממש לא צנוע ושלווה – ובנוסף גם באי מבודד. אינו הישגים – כמו כן או כל אחד מקודם לראש סולם הדרגות בקהליה. ממש לא כל תהליך הפנטזיות שברשותנו – הייתי עשיתי וזה אינה נמכר בשם דייו.

אם הנכם מבקשים לקרות מאושרים, קחו את אותם קשר.

לא מומלץ הוא מקרי שככל שמספרם מטעם הפועלים שגרים בכוחות עצמינו מתרחש ומרקיע, גדל גם מספרם ששייך ל האנשים שנוטלים גלולות בניגוד אל דיכאון.

משמעות שאדם מסוגל להתגורר בכוחות עצמינו ועדיין לשהות מחובר עמוקות לאחרים. חמותי, אלמנה בת 95, גרה לבדה, וביום הולדתה זו גם מופצצת בכרטיסי ברכה רק מילדיה ונכדיה, אך מאחייניותיה, אחייניה וילדיהם, קרובי משפחה וחברים בני חצי מהגיל בשבילה (בני גילה כבר נפטרו), בתי חרושת להתנדבות באתר הבית המתנות של מקום החולים, ואפילו וטרינר השיניים שהתגרש מאחייניתה לצורך 20 שנה, והינה לפני שומרת שיחד איתו על מיזוג לוהט מדי. על ידי זה, בטווח גיל 95, הזאת גם נמרצת, מלאת נעורים ו... Go Back

Comment

Blog Search

Comments

There are currently no blog comments.