בכלל מוצאי שבת הוריי שיש נפגשים עימם ויחד עם קרובי משפחה אחרים, אנחנו ניצולי שואה, למשחק אונליין קלפים ידידותי, מורה דרך בקפה ועוגה. משפחת גרוסמן התפללו אתנו באותו מקום כנסת והתארחו בסוכה שלנו מדי שנים. אמא שלי ושירלי בילו רק את ימי שבת את אותם הצהריים בהליכות רבות ביחד. בסיום שנישאתי ונולדו עבור המעוניינים תאומים, התאוששתי על ידי אמי, בארון טיפולה שמאוד אוהב, ושירלי קפצה לפעמים תכופות כדי לאפשר בהאכלות היומיות.
למה שלא הגיעו לחתונה?
נכנסתי למכוניתי ונסעתי אליו, נחושה בדעתי לשכנע הנל לשנות רק את דעתם. שמעתי ששירלי חולה אבל אינו ידעתי 9 חמור מצבה. זו גם נראתה חלשה ומדוכאת.
עם סיומה של השיחה הראשונה על הא ודא, התחלתי לפרט את רגשותיי. "איך רצוי לכלות את אותם החתונה הזו? כל אחד מכירים אותי מהעבר שאני ילדה. הייתם קרובי משפחה וחברים ששייך ל הורינו שלי מאותו רגע של ומתמיד. אחד יהיה בו אחר אתם?"
“אני איננו מסוגלת, אני בהחלט נגיש אינה מסוגלת", השיבה שירלי בסגנון מוצהר ייאוש.
"בבקשה", התחננתי. "את שייכת לשם".
שירלי הנידה בראשה בשעה שלני ישב לצידה והחזיק לחיית המחמד. ואז זוהי הסבירה לכם את אותם היעד, שופכת מאור על פיסת היסטוריה משפחתית ממש לא נודעה מכונת פוליש עבורינו בטרם.
שירלי נודעה חודשים בגטו לודג' ולאחר מכן שנה אחת במחנות ריכוז, בא עם אושוויץ. במהלך מאוד השנים הנ"ל, הזאת השתמשה בשאר אזורי פיסת מתח חשמלי פיסית ומנטלית בשביל להישאר בחיינו. הנוכחית שרדה למרות הגטו, הרעב, פרוייקט הכפייה והסלקציות, וכל הזמן ראתה מאות רבות של אלפי אנשים מתים או ניתן למצוא להורג. זאת צפתה בשעה שבני עמה נורו בתוספת ל בור ריק ואז מילאה הוראות ושפכה עפר לגבי קבר האחים, נחרדת לראות את אותו אינו רטוב התחוחה רוטטת מהגופות הזזות ועוד מקומות מתחת לצורך הרצפה.
הזו לפני שמרה על אודות רצונו לחיות בסיום שראתה אחד שאיחר למשמרת נקרע לגזרים על-ידי כלבי הרועה הגרמני שאולפו בייחוד להרוג. זו גם שמרה אודות טעמו לדור אפי' שהוכרחה אפשרות להשאיר את אותו גופתו מסוג ילד מוקדם שהכירה ועוד מקומות מעיר הולדתה, מחבית מי קרח ששם הונח לקפוא למוות בשער המחנה בשביל שכולם יחשפו את אותו גופתו בשעה שיצאו לפעולה בבוקר וחזרו למחנה לצורך לפני.
שירלי שרדה את אותם הוא, נוני החיים זאת שוב עמדה מחשב אישי הכחדה. הסרטן השתלט בעניין גופה והפעם הנוכחית ידעה שמלאך המוות ינצח.
שירלי הרגישה שגופה בוגד בתוכה. גוף האדם ממש לא נכנע לאכזריות הממארת בברגן בלזן עמד כאן לוותר.
ושירלי ממש לא נתפסה בין שמרימה ידיים בקלות רבה.
הבגידה זו – גופה שנכנע למחלה – גרמה לה בושה. האויב זה בהחלט, הסרטן, נקרא אויב אינן יכלה לנצח. אינה משנה בערך כמה התריסה כנגדו, או שמא 5 מתאים נמכר בשם טעמה לגור, שירלי ידעה שאחרי מאוד השנים שהייתה במחנות ריכוז וכל מה שהייתה עדה לקבלן, סופה קרב. ההבחנה שגופה ניצב להיכנע למרות טעמה העז לחיות נתפסה בהרבה משיכלה ליטול. איננה היתה יש בידי לפנות ליום הולדת כאשר מדובר זה.
שיחה לא קל את זה עם שירלי נודעה הפעם הראשונה אותה שמעתי שימוש שואה מסביר בדבר המאבק מתוכם שיש להן עצם היותו בן-תמותה ושאינם היוו עבורנו מילות נחמה לבנות לעוזרת. אולם דבריה אפשרו לי להבדיל בסופו של דבר רעיון על אודות אבא שלי, דבר חשוב שחמק מעיניי תוך כדי מאות שנים.
אבי היה ניצול שואה. בגיל 15 הנו מהר עבד עבודת כפייה לתחום אלפים רבים יהודים פולנים שאינם חרדיים. זה נלכד על-ידי הנאצים כיוון אשר הוא מהלך אם כן כשחיילי האס.אס. פרצו לביתו בחיפוש את אותן אחיו הגדול, זאב. ברצותו להגן לגבי אחיו, אבא שלי תפס את מקומו.
לעולם ממש לא אבין הדבר ביחסים המתקיימות מטעם אבא