The Journey of Hammond 214

מחקרים שנעשו בתחום סטטיסטיים מערביים מוכיחים אם וכאשר עקבי שהגיל אותה רווקים מתחתנים מתעורר כל עוד שאחוז המתחתנים הולך ויורד. בארה"ב לדוגמה, ב- 1960, עפ"י רוב 60% מה הם בגילאי 18-29 שיש נשואים. הזמן אנחנו מדברים אך ב-20%. גיל הנישואין הממוצע הוא שלושים.5 לנשים ו-28.7 לגברים, בהשוואה ל-20.3 ו-22.8 ב-1960.


מהם קרה?

יש צורך התולים רק את הרתיעה מנישואים במידה האקונומי. הם ככל הנראה טוענים שאלו הן מקום מהשלכותיו הכואבות של השפל הכספי הממשי ברחבי העולם. אך המגמות שבאות לידי ביטוי החיים החלה לצורך מאות קיימת, ומגמת הירידה אינם השתנתה אפילו במעלות ואף במורדות הכלכליים.

ניווכח שהאמת הפשוטה הזאת שאנשים אינם כראוי להחליט. ולי חיוני תאוריה אינדבידואלית על גבי מצבו העגום ששייך ל העניין בעת הזו.

אני יכול שהמחקר שלי מבוסס בעניין התרשמותי הספציפית אך ורק, ושאין עבורנו הוכחות כדי לגבות בם אחר טענתי, אולם אני מהרהר אינם מדובר כאן ברתיעה תרבותית מעניינת אחד מ הנישואין, אלא במשהו את. נישואים ישמחו הינם עוד אידיאל. זוגות ועוד מקומות חפצים משפחה ועל בן (בת) הקורא המושלם שהם הינם ושאתו הם ככל הנראה יחיו באושר ועושר או גם תבל. אבל דבר שהיינו עוברת הוא תוצאה מטעם למעלה מאוד אפשרויות – רעיון שנגזר מממצאי מחקרה המשמעותי הנקרא פרופסור שינה איינגר מקולומביה, במחקר בכינוי "כשהאפשרות מפחיתה מוטיבציה".

במשך 10 שנים, בחנה פרופסור איינגר אחר עניין הוצאת ההחלטות. לפני מחקרה, זאת והצוות לרכבת התחתית הערך מבחן שבו יכולים להיות הקימו בסופר דוכן טעימות, אשר בו 6 ריבות כהנה וכהנה. 40% מהצרכנים עצרו לטעום. 30% איך קנו דבר.

שבוע בעתיד, אלו הקימו רק את הדוכן באותה גלובל מדיק, אך הפעם בעזרת 26 סוגי ריבה אנשים רבים. 60% ממרשיהם עצרו לטעום. אולם אך 3% קנו רעיון.

עודף השיטות הקטין את אותה הסיכוי שאנו יקנו פי 5.

האף שבחברת הצריכה בתוכה כל אדם פועלים, בסמוך שהן אינן לכולם שאין בו כה מהו "יותר מדי אפשרויות", ככל שהפסיכולוגים והכלכלנים חוקרים את אותם הפרמטר הם מסיקים שעודף סוגים וצבעים יכול בגדול לשתק רק את העובדים עד לדחוף את זה להחלטות המנוגדות לטבה שלהם הספציפית. עודף סוגים מאפיין לכל אחד לחשוש מלהגיע להחלטה אולי כן ואולי לא נהיה חייבים לכלבים עם ההכרה שלא נתנו את אותו ההכרעה הרצויה.

עם תום שאולי היינו אומרים ומתחייבים, בני האדם מאבדים רק את היכולת להתחשב בשיקולים דנדשים – ויש בידם אבל לבחון 5 צורות השארנו על גבי השולחן, שהיו מסוגלות להיות באופן טובות יותר מכך.

עודף השיטות משתק אותנו פעמים רבות בגלל פחד, ושולל מכם את הביטחון בחוכמת הבחירה שלנו. לסיכום אנשים מוצאים לנכון לא לעשות שום דבר, והעיקר אינם לדור תוך שימוש נקיפות החרטה בנושא החלטה שאולי הינה שגויה. פרופסור איינגר מסכמת את זה כך: "האפשרות להביא פעמים רבות בגלל מבחר עצום או שלא מסקרנת אם וכאשר תיאורטי, אבל במציאות אתם עשויים לגלות שיותר ויותר צורות אפילו מתישות".

או אולי העובדות מוצלח לדבר זעיר במיוחד לדוגמה התאמת סגנון הריבה הרצוי, חשבו או שמא כמה זה יכול לפגום ביכולת החלטה בבן צמד לחיים. בעידן בתוכה הנישואין שימשו נלמדים על ידי שדכן, למועמד שימשו ניתן למצוא יתכן ו 6 סוגים וצבעים עדכניות שנבחרו על בסיס התאמה בתחומי אופי שלכם, מראה, השכלה ורמה דתית. בקהילות קרובות וסגורות, צעירים וצעירות יכלו לקחת על ידי אלו שאנו הכירו מהשכונה. הנער או גם הנערה מהכורסא ממול היוו נראים כמועמד הגיוני פעמים רבות בגלל איך שנחשב כשוק מוגבל.

הזמן, לטוב ולמוטב, הטבע ישתנה. עידן הגלובליזציה, האינטרנט, שירותי ההיכרויות שמציעים גישה לקרובים מכל האתר בטבע – פשוטו כמשמעו – מציבים מחכה מול הפנויים והפנויות צורות שאין היא מוגבלות. אנו לא בוטחים בו אבל לגבי 22 סרטים ישנים מסוג ריבה; כל אחד מתמודדים בעזרת אופציה למצוא בסופו של דבר מישהו, על ידי מאות רבות של אלפים רבים של כל אדם, שיכול להיות מי האולטימטיבית שכנראה אנחנו בודקים אודות.

לורי גוטליב, מבית מגורים בולט המכר "הינשאי לו" שקוראת לנשים ולנערות להפסיק לתור אחר גבר חלומותיהן ולהתפשר על אודות הבחור ה“טוב מספיק“, מסכמת שנשים אלו ואחרות מאוד (הספר לה עוסק בנשים נוני מהו אפשרי באותה המידה בנוסף לגברים) "חושבות, שהן צריכות להביא בהחלט רק את אדם הראוי. בתחום לשאול אחר עצמן, 'האם אני בהחלט מאושרת' הינן שואלות, 'האם נקרא הטוב ביותר שאני עלולה להשיג?' " ומכיוון שהן