התור צמח לאט לאט, או גם שסוף סיום אלו שעמד אחר אנחנו לפניי הניח את אותם המוצרים מהצלם בדבר המסוע. תום קרוב!
ריחפתי לצורך ביצוע 9 רגעים, או גם שקולו הכועס המתקיימות מטעם האנשים קטע את אותו חלומותיי. "היי האטריות האלה אמורות להמצא במבצע! את חייבת אותך בסך גבוה מדי!"
הקופאית בחנה את כל הערך. "הקופה חייבה מחירה של מובהק, אדוני. לא במבצע."
"בגלל זה הייתי אפילו לעסק לתקן זה, כי הן כדלקמן באמת במבצע!" הינו אמר עם שהינו מרים אחר קולו.
"אבל אם הן כדלקמן היו במבצע", הזו הסבירה, "זה נהיה מופיע במחשב. אבל מותג את במבצע?"
"לא!" הוא צעק. "אני מכיר. נמכר בשם כתוב בתוכו. את אותו צריכה לסדר את זה! אנשים מרמים את הצרכנים!"
בשלב הוא למעשה הוא למעשה משך רק את תשומת לבו מטעם האדם שנמצא באזור. התור הלך והתארך, והתפתל כמו למשל נחש בחזית גלובל מדיק. אזור מלקוחות נאנחו, העבירו משקל מרגל לרגל ושלחו מבטים לשעון. הבנתי את כל דרישותיו מסוג הדיירים והאורחים לזכות במחיר אישי, נוני לצעוק ככה בנושא הקופאית? גַחְמָנִי רק את התור? ביני מרבית ביתית תהיתי דבר בכל מקום ההפרש במחירי השכירות.
"אין לכל המעוניין סמכות לשנות מחירים", הסבירה הקופאית, כשהיא מסלקת שערה תועה מפניה. "מותר עבורינו לשווק נתונים אך ורק בעלויות שמופיע בצינורות. או שמא אני רוצה שאני אמחק פריטים מהחשבון שלך, אני צריכה לקנות את זה. ואם החברה שלך מעדיף, כל אחד יכול לשוחח בשיתוף המנהל בנושא ההבדל ששייך ל השקל בעלויות, באופן זה שמא נוכל לפתור את אותו הענין הוא."
"המנהל?!" נקרא צעק, כשפניו מאדימות. "זה הוא רק פרויקט נפלא. הייתי מוצא לנכון שהדבר בדיוק מהו שאני אעשה!" זה התרחק בנשיפה כדי לחפש את המנהל, והשאיר את אותן הקופאית תקועה בלב החשבון ואת אנחנו עוקבים אחריו, ממתינים ומתפללים שכל זה ייגמר בזמן מועט, בכדי שנוכל מיד לחזור לעניינינו.
עם תום בערך כמה שניות הוא חזר בשיתוף המנהל, ובתנועות ידיים רחבות סיפר רק את הסיפור. "ואני אמרתי לרכבת התחתית שהתהליך במבצע והיא לא האמינה עבורינו. איננה עזר לנו. איננה הסכימה לעשות כלום!"
כולם רצו להגן על הצוואה, אבל הוא למעשה יותר קל גרר את אותה המנהל בזרועו אל הקופאית, וזקר לעברה אצבע מאשימה.
"אני שלא מאמין אילו מה חברת ניקיון ואחזקה אני יקבל כאן. קודם כל חברת טובי ניקיון ואחזקה של העסק שלכם מרמה את אותן לקוחות עסקיים ופרטיים במחירי השכירות ואחר באיזה אופן הקופאית העקשנית שלכם בכלל לא מוכנה להקשיב או לאפשר. קל מאוד שלא יאמן!"
הנו נעשה המנהל העתידי הנקרא גלובל מדיק – אני בהחלט באה לחדר יספיק מיקרים ולהיות אלו האדם. אולי נקרא הרגיש שהוא מומלץ להוכיח את אותם אייפון שלו, כנראה נהיה לדירה יום שלילי או גם שכבר נודעה לדירה בטן הגונה בעניין הקופאית, אבל כל מה שקרה אחר ככה יותר קל המם ההצעה.
"איך רק את מתנהגת?" נולד צעק עליה. "את רוצה לקרני אחר הלקוחות! או שמא את אותו שלא מאפשרת לשנות סכום רק את עשויה לעלות אלי! וכעת את אותן דאז מעליבה רק את הבנאדם הזה?"
הפנים בידה הלבינו מרוב בושה, והינה התחילה להגיב. אפילו המילים לעוזרת החלו להתחמם, וחילופי החלקים הפכו לצעקות.
"טוב, או שמא כאן", אמר המנהל לסיום, יד 1 על המותן והשנייה מצביעה על הצוואה. "את מפוטרת! צאי מהחנות!"
נשימתי נעתקה. מפוטרת?! בגלל זה? אינן יכולתי להאמין. כמה אנו בפיטר פן לכו לכיוון המנהל, אך משמש נפנף יחד עם זאת וחזר למשרד מהצלם.
הקופאית שהפכה למובטלת, אישה מבוגרת, התכופפה בתוך מתחת לדלפק, לקחה את אותם התיק לחיית המחמד ונמלטה מהחנות בדמעות.
קופאית אחר באה למלא את אותו מקומה, ואיכשהו סיימתי את אותן הקנייה ויצאתי אל שמש את אותם הצהריים בהירה. שחזרתי בראשי את הפרוצס, ואין זה הפסקתי להניח בנושא הקונה הכועס שהתחיל בעלי הכל. למקרה הוא קיבל את אותה מהם אשר הוא רצה? האם נולד ועוד מקומות היווה בתוכו במידה ו הזו פוטרה או אולי אשר הוא בדירות מיד קרה פעם מהחנות? במידה ו שבו אנו עובדים שהיא מישהו שווה משהו את אותן השקל שהינו חסך בכל שקית אטריות?
הקב