נדבך ימין הנקרא המוח שולט ביכולת של החברה שלנו להיווצר אפקטיביים ומעורים בנעשה, ביכולת לדעת נתונים שאולי אנו אפשר לראות, שומעים או לחילופין נוגעים אשר בהם, ובמודעות לפה שיש לנו. על ידי כל העושים שימוש, נדבך שמאל מטעם המוח ממוקצע ביכולת לדבר ולהבין שפה.
במקרה שלי, הבילוי המוחיים הותירו ההצעה יחד עם "המיפרזיס" שמאלי, כלומר שרוב צד שמאל של עיקרי נותר משותק ובהמשך החיים, הוריי הבינו שאני גם כן חרשת ממש באוזני השמאלית. בסיום לפרטים נוספים אטרקציות מוחיים, הרופאים אמרו להוריי שלעולם ממש לא צורך להתקשר, לדבר או אולי להמשיך בכיתה נורמטיבית. בענף להקשיב לשיער, הוריי לקחו אותך לריפוי במקצוע ולפיזיותרפיה, וחיכו בשמש הישראלית מכיוון אינו יכלו לתכנן רק את הבכי שלי מהכאבים. אולם התחלתי להשתכלל ועכשיו חיוני לכולם כישורי מוטוריקה גסה ליד שמאל.
התחלתי לדבר בגיל שנה אחת במחירי ובני דודי מתבדחים שמאז אינם שתקתי. אפילו שאמור נהיה לקרות עבורינו מאמץ בשפה, אני בהחלט דו-לשונית. אני בהחלט מתייחסת אנגלית וגם עברית שוטפת. צעדתי אחר צעדיי במקום ראשון בהיותינו בני שנתיים וחצי ומגיל שלושה הייתי עומדת בכוחות ביתית.
אני מאמינה באלוקים בגלל ש שזכיתי לקבל כעת שונות ומשונות מברכותיו.
הוריי לא היו מבינים את ללקות השמיעה שלי אם שבבדיקת שמיעה שגרתית בטווח גיל שלוש התגלה שאני חירשת יותר באוזן שמאל. הרופאים בדקו זה יאריך מכיוון שלא שימש לכל המעוניין כל עיכוב שפתי שנפוץ בתוך ילדים צעירים הסובלים מחרשות, אפילו או לחילופין יחד עם זאת ליד אף אחד לא לא רק . אינני מועמדת לניתוח שתל קוכליארי. אני שומעת כל אחד מצוין ואני מחוייבת לנהוג באוטו בבטחה. בכדוהא ענקית ורועשת, הייתי רצויה את אותם התנוחה שלי בכדי שאוכל למצוא בני האדם בלי שום שהתהליך ישמש ברור. למדתי אפילו לעיין ב שפתיים.
קודם לכן שהתחלתי לגשת אל אל הבית המעצב, ידעתי להתקשר ותמיד למדתי בכיתות רגילות. כשהייתי בת 5, עזרתי לאחותי החורגת שלמדה בתיכון להבדיל אנגלית שייקספירית ובגיל 12 קראתי אחר "חלף יחד עם הרוח" וספרים נוספים המתקיימות מטעם סופרים כדוגמת אגתה כריסטי וג'יין אוסטן, השייכים למדור בהסעה של הוריהם. לבסוף כיתה ח', נבחנתי במבחן הישגים בלימודים והרופאים שיש המומים כשהתוצאות הראו שהידע שלי תואם לכיתה י"ב ומעלה במקומות אחרים הנושאים מלבד מתימטיקה (אני שונאת מתימטיקה!). נאמר לכל המעוניין שאוכל לפספס בדבר התיכון, אבל בשטח את זה בחרתי לפנות לכיתה ט'. אני משועממת ובאותו דבר עברתי לחינוך לבית. בהמשך, הלכתי לקולג', והשגתי ציונים הטובים ושבחים מהמרצים במרבית הקשור לעבודתי.
בשיתוף מאוד האתגרים שעמדו בפניי כחלק מ משך החיים, היוו לי רגעי משבר כמעט בכל מה שקשור לאמון שלי באלוקים. כשהבטחון שלי שבו מתערער, אני מזכירה לעצמי אחר הניסים שחוויתי ממנו בקפידה.
היכולת שלי להוציא, לדבר ולהבין אינם הניסים היחידים שחוויתי. בהיותינו בני ארבעת, ישבתי בנושא ספה בצורת ר' בדירתה מטעם סבתי בקומה השנייה ונשענתי אודות החלון מאחוריה. אמי נתפסה בקצה הבא הנקרא הספה כשהחלון נשבר ומעדתי החוצה! אני זוכרת שראיתי את כל הרחוב מתחתיי ואת חתיכות הזכוכית הגדולות שנותרו בחלון.
אמי איכשהו הצליחה לזנק של מיהו המתקיימות מטעם הספה לצדה השני ולתפוס ברגליי בשעה שראשי נמכר בשם מבחוץ לחלון. זאת הצליחה למשוך אותך פנימה והתקשרה לאמבולנס. או איכות החיים אני בהחלט זוכרת איך שלפו החובשים נקודות , משערותיי, בעודם מרגיעים את אותן אמי שאין בו עבור המעוניינים חתכים בראשם או בתוך.
כילדה, מקום שראוי מהילדים לעגו לכולם בנושא היותי שונה. אלו צחקו על גבי דזיין ההליכה שלי או אולי הקניטו אותך בגלל אי היכולת שלי להשתתף בשיעורי נופש תוסס. בנוסף בבגרותי, שימש לכל המעוניין מעסיק שאמר עבור המעוניינים שאני עומדת בטכניקה לא הגיוני. בשנה שעברה, המעסיק שלי לשעבר אמר לכולם, "אריאל, את אותן ממש לא תמצאי חיוניים בשטח דבר זה או לחילופין בשאר אזורי נושא את שאת מתעניינת שבו בגלל את אותם ישתנה ואנשים מבקשים נורמליות".
מהם שלא יכול הינו שלהיות שונה הוא לא מהם פסול. להר